תביעות ליקויי בניה

יש לשים לב שהוראותיו של חוק המכר הינן קוגנטיות – לא ניתן לגרוע מהתנאים הקבועים בו, גם אם הוראות הסכם מכר הירה קובע אחרת.

סעיף 4 לחוק העוסק במושג “אי התאמה” (“ליקויי בניה”), קובע כי דירה חייבת להימכר כאשר היא זהה (תואמת) למפרט ולתוכניות  שצורפו להסכם, לתקנים הרשמיים ולתקנות הבניה.

במסגרת החוק נקבעו  שתי תקופות עיקריות שבהן חלה אחריות של מוכר הדירה לאי התאמות שהתגלו בדירה – תקופת הבדק ותקופת האחריות.

החוק קובע תקופות זמן שונות של אחריות ביחס לליקויים מסוגים שונים. כאשר בתקופת הבדק נקודת המוצא שהליקוי שהתגלה הוא באחריות המוכר, והוא שנדרש להוכיח אחרת, אם הוא טוען לכך. בתקופת האחריות לעומת זאת, על הקונה מוטל נטל ההוכחה שהליקוי הינו באחריות המוכר.

נוסף נקבע בחוק גם המושג “אי התאמה יסודית”, שביחס אליה חלה אחריות בדק ארוכה במיוחד (עד 20 שנה ממועד מסירת הדירה). “אי התאמה בחלקי הבניין הנושאים ומעבירים עומסים מכל סוג לקרקע הנושאת את הבניין והנוגעת להבטחת יציבותו ובטיחותו” – מוגדרת כאי  התאמה יסודית בחוק.